משרפת פסולת היא כיום הטכנולוגיה המרכזית לשריפה ישירה של בוצה רטובה

כיום, הטכנולוגיה המרכזית של שריפה ישירה של בוצה רטובה היא: שריפה מעורבת עם פחם, ויש להשתמש בנפט וגז לתמיכה בעירה, ושיטות הבעירה המשמשות בעיקר כוללות שריפה משותפת במיטה נוזלית במחזור, שריפה משותפת של פחם אבק, ושריפה מעורבת בתנור המיטה לאחר גרנולציה. עם התקנים הסביבתיים המחמירים יותר, שריפת בוצה ביתית על ידי משרפות פסולת ביתית באה לידי ביטוי בעיקר בבעיות הבאות;

1. בעיית הדיוקסין

דיוקסינים הם סוג של חומרים רעילים מאוד, והרעילות החריפה שלהם שווה פי 1000 מזו של אשלגן כלורי, ומספר רב של ניסויים בבעלי חיים הראו שריכוזים נמוכים מאוד של דיוקסינים מראים השפעות קטלניות על בעלי חיים. דיוקסינים הם תרכובות עמידות מאוד בעלות זיקה חזקה לקרקע ולמשקעים ויכולות להצטבר בקלות ברקמות ביולוגיות.

2. בעיות מתכת כבדה

מתכות כבדות נמצאות בדרך כלל בגז הפליטה הן בצורות מוצקות והן בצורות גזיות. לכן, טיהור המתכות הכבדות מתבסס בעיקר על שני היבטים: "לכידה יעילה" ו"בקרת טמפרטורה נמוכה". מכיוון שתהליך הטיהור של מתכות כבדות דומה לזה של מזהמים אורגניים, כלומר, פחם פעיל מרוסס לספיחה, ולאחר מכן הוא נקלט על ידי מסנן שקיות, והמתכות הכבדות מטוהרות במקביל בטיהור החומר האורגני. תהליך.

3. בעיית ריח רע

שלטו בקפדנות על כל מערכת ערבוב הבוצה והכבשן כך שיהיו במצב לחץ שלילי אמין כדי להבטיח שאין הצפת ריחות רעים באתר הטיפול, מה שדורש הגדלת ההשקעה בציוד המקביל וניהול תפעול עדין, ובו זמנית, תא הבעירה חייב לשמור על טמפרטורה גבוהה, וטמפרטורת גז הפליטה ביציאת הכבשן אינה נמוכה מ-850 מעלות כדי להבטיח את סילוק הריח המסריח של גז הפליטה.